לונדון לא מחפשת טלטלה בחיים. העבודה מאחורי הבר, החברים והשגרה שאחרי הלימודים מספקים לה מסגרת נוחה, גם אם העתיד עדיין לא סגור עד הפרט האחרון. ואז לוק סאטר ניגש להזמין משקה. לכאורה, עוד לקוח במשמרת. בפועל, בתוך כמה חילופי דברים הוא מצליח לעורר בה גם משיכה וגם את החשד המוכר כלפי גברים שיודעים היטב עד כמה הם מושכים.
המפגש מתוך Wicked Sexy Liar מתחיל בדברים קטנים: הזמנת בירות, טלפון שלא מפסיק לרטוט וכינוי שלונדון כבר שמעה יותר מדי פעמים. דווקא הפרטים האלה נותנים לסצנה את הקצב שלה. אין כאן הצהרת אהבה או תפנית דרמטית, אלא רגע שבו שיחה מקצועית מתחילה לגלוש לפלירטוט, ולונדון מגלה שקצת קשה לה יותר מהרגיל להישאר אדישה.
משמרת רגילה עם יותר מדי הסחות דעת
בתחילת הסצנה לונדון עסוקה בעבודה. לקוח מזמין שני קוקטיילים מסוג וייט ראשן, אחד עם קרח ואחד בלי, והיא ניגשת להכין אותם. פרד, שעובד לצדה, מפנה את תשומת לבה לחבורה ליד שולחן הביליארד ומבקש שתעדכן אותו אם החבר’ה יפריעו לה. הם רועשים, צוחקים ונראים כמו חלק מקהל הסטודנטים שמגיע למקום.
לונדון משערת שמדובר בשחקני כדורמים מ־UCSD. זו התרשמות שלה, המבוססת על המראה שלהם, ולא מידע שהסצנה מאשרת. בתוך החבורה היא מבחינה בגבר כהה שיער, וכשהוא מרים את הראש, המבטים שלהם נפגשים. היא מתעכבת עליו לרגע ארוך מכפי שהתכוונה.
המשיכה לא גורמת לה לשכוח את עצמה. להפך: כמעט מיד היא מזהה בו ביטחון שנראה לה מוכר מדי. מבחינתה, הוא עלול להשתייך בדיוק לסוג הגברים שעדיף לא להסתבך איתם. הזיכרון הזה מספיק כדי שתחזיר את תשומת הלב לבר, לפרד ולמשימות שמחכות לה. אבל המבט הראשון כבר עשה את שלו.
לונדון לא מתבלבלת בין משיכה לאמון
אחד הדברים המעניינים בנקודת המבט של לונדון הוא הפער בין מה שהיא מרגישה לבין מה שהיא מוכנה לעשות עם התחושה הזאת. היא מבחינה מיד במראה של לוק, בשיער, בעיניים ובנוכחות שלו. במקביל, היא בוחנת אותו בזהירות. מבחינתה, העובדה שגבר מוצא חן בעיניה אינה סיבה להניח שכדאי להתקרב אליו.
כך נוצר מתח שלא תלוי רק בשאלה אם הוא יפלרטט איתה. השאלה היא גם כיצד היא תפרש את הפלירטוט: האם זו התעניינות ממשית, הרגל אוטומטי או עוד הפגנת קסם מצד מישהו שרגיל לקבל תגובה חיובית. הקורא נמצא בתוך ההתלבטות שלה, ולכן גם מחווה פשוטה מקבלת יותר ממשמעות אחת.
לונדון אינה מוצגת כמי שהעולם נעצר עבורה ברגע שגבר נאה נכנס לחדר. יש לה עבודה לסיים, הזמנות להוציא ועמית שמנהל איתה שיחה. היא יכולה להימשך למישהו ועדיין לרצות שיזמין כבר את הבירה שלו. השילוב הזה משאיר אותה דמות בעלת רצונות וקצב משלה, ולא רק מי שמגיבה לנוכחות של לוק.
הזמנת בירה שהופכת למבחן קטן
כשלוק ניגש לבר ומבקש סיבוב נוסף, לונדון אינה יודעת מה החבורה שתתה קודם, משום שפרד טיפל בהזמנה הראשונה. היא מנחשת הייניקן. הניחוש מתברר כלא נכון, אבל במקום למסור מיד את ההזמנה, לוק מתעניין בסיבה שבגללה בחרה דווקא בבירה הזאת.
מכאן השיחה משנה כיוון. מבחינת לונדון, לא מוכרחים לנתח כל ניחוש של ברמנית באמצע משמרת. מבחינתו, נפתח פתח להמשיך לדבר. היא מנסה לקצר, והוא מבקש עוד רגע מתשומת הלב שלה. זהו חיכוך קטן, כמעט יומיומי, שמאפשר לשניהם לבחון את התגובה של האחר בלי לומר בגלוי מה הם רוצים.
גם החיוך המקצועי של לונדון ממלא כאן תפקיד. היא עובדת מול לקוחות, ולכן אדיבות אינה בהכרח הזמנה להתקרבות. הקורא, ששומע את המחשבות שלה, יודע שיש משיכה מאחורי ההתנהגות המאופקת. לוק אינו מקבל גישה ישירה למחשבות האלה. הפער בין מה שנאמר בקול לבין מה שמתרחש אצלה בראש מחזיק חלק ניכר מהמתח.
הגומות, הכינוי והכסף למכונית
נקודת המפנה המשעשעת מגיעה כשלוק מכנה אותה “Dimples”, כלומר גומות. מבחינתו זו יכולה להיות פנייה קלילה. אצל לונדון זה כבר עניין שיש לו היסטוריה, ואפילו תעריף: פרד חייב לה דולר בכל פעם שמישהו משתמש בכינוי הזה או מעיר על הגומות שלה.
פרד לא האמין שהיא שומעת את ההערה בתדירות גבוהה כל כך, והשניים הפכו את הוויכוח להתערבות. הכסף נכנס לצנצנת המיועדת לחיסכון למכונית. לונדון מתבדחת שבקצב הזה עוד תוכל לקנות אחת, ופרד מוסיף עקיצה משלו על המהירות שבה הסכום מצטבר.
הבדיחה פועלת בכמה כיוונים. היא חושפת את היחסים הנינוחים בין לונדון לפרד, מבהירה שלונדון רגילה לתשומת לב מהסוג הזה, וגם מוציאה מעט אוויר מהניסיון של לוק להיות מקורי. הוא חשב שמצא דרך אישית לפנות אליה, ומתברר שהוא נכנס למסלול שכבר עברו בו לא מעט לקוחות לפניו.
אבל אין צורך להפוך את הרגע להשפלה שלו. הסקרנות של לוק לגבי הצנצנת נותנת ללונדון הזדמנות לספר משהו על עצמה, והסיפור שלה מעביר אותם משיחה על הזמנה לשיחה שיש בה הומור משותף. היא כבר אינה רק הברמנית שמגישה לו משקה, והוא כבר אינו רק פנים נאות בצד השני של הדלפק.
מה הטלפון של לוק מוסיף לסצנה
במהלך השיחה הטלפון של לוק רוטט שוב ושוב. בתחילה הוא מציץ בו וחוזר אל לונדון. בהמשך הוא מכניס אותו לכיס וממשיך להתמקד בה. אין בסצנה הזאת הסבר מספק לזהות המתקשרים או לתוכן ההודעות, ולכן אין סיבה להסיק מהן סיפור שלם על חייו.
מה שכן אפשר לראות הוא שינוי בהתנהגות שלו. בתחילת המפגש תשומת הלב שלו מתחלקת בין המסך לבין מי שעומדת מולו; בהמשך הוא מפסיק לבדוק. זו מחווה קטנה, אבל בתוך שיחה קצרה היא מורגשת. לונדון נעשית מעניינת מספיק כדי שיניח להסחות הדעת, לפחות באותו רגע.
הפרט הזה גם מונע מהפלירטוט להתרחש בחלל מנותק. יש סביבם בר פעיל, חברים, עבודה וטלפון שמבקש תשומת לב. ההתקרבות נוצרת בתוך כל אלה, ולא מפני שהסביבה נעלמת ברגע שהם מסתכלים זה על זו.
החיוך שמשנה את הרושם הראשוני
לקראת סוף הקטע לוק מחייך באופן שמשנה את הדרך שבה לונדון רואה אותו. עד אז היא התמקדה ביופי החד שלו ובביטחון שעורר בה הסתייגות. החיוך מוסיף לתמונה חום ונינוחות. היא מבחינה פתאום באדם שנראה נגיש יותר מזה שראתה מרחוק ליד שולחן הביליארד.
זה אינו רגע שמוכיח שכל החששות שלה היו מוטעים. חיוך מושך אינו מעיד לבדו על אופי, והסצנה עדיין לא מספקת היכרות עמוקה עם לוק. השינוי מתרחש קודם כול בהתרשמות של לונדון: התמונה הראשונית, שהייתה נחרצת למדי, נעשית פחות פשוטה. עכשיו קשה לה יותר להסתפק בתווית שהדביקה לו.
התגובה שלה נשארת קטנה ואמינה. היא רוצה להמשיך להתבונן בו, ובסופו של דבר מחייכת בחזרה. לא נדרשת הכרזה גדולה כדי להבין שמשהו בתקשורת ביניהם התרכך.
ההבטחה הרומנטית נמצאת בין המשפטים
הקטע מתוך Wicked Sexy Liar נשען על משיכה, אבל העניין בו נובע גם מההתנגדות אליה. לונדון אינה רוצה לוותר בקלות על שיקול הדעת שלה, ולוק אינו מקבל ממנה מיד את התגובה שאולי ציפה לה. הבדיחות, השאלות וההתחמקויות מאפשרות להם להתקרב בלי לחשוף יותר מדי.
מי שמחפש כאן כבר את מלוא הסיפור של השניים יקבל רק התחלה: מפגש בבר, רושם ראשוני שמתערער וסקרנות שעדיין אינה אמון. דווקא הגבול הזה נותן לסצנה סיום מתאים. המשמרת ממשיכה, ההזמנה עדיין חלק מהעניין, אבל לונדון כבר לא מסתכלת על הלקוח שמולה בדיוק כפי שהסתכלה עליו לפני כמה דקות.
